פסק-דין בתיק ת"א 1581-07

התביעה, התביעה שכנגד והשאלות שבמחלוקת

1.         זוהי תובענה שעילתה בהסכם שכירות ובערבות נטענת.

לטענת התובעים הם הבעלים של זכות חכירה בנכס בו מצוי מתחם מסחרי אשר הושכר לנתבעים 1 ו- 4, הנתבעים הפעילו במקום פאב, הנתבעים עזבו את המקום 6 חודשים לפני תום תקופת השכירות ולא שילמו עבור 10 חדשי שכירות, הותירו חובות חשמל ומים, והותירו את המושכר במצב הרוס המצריך שיפוץ יסודי.

נטען כי הנתבעים 2 ו - 3 חבים מכח ערבותם לחיובי השוכרים.

2.         הנתבעת 1 טוענת כי הנתבע 4 אינו השוכר של הנכס אלא הנתבעת 1 בלבד, כי המושכר הוחזר בהסכמה, כי לא ניתן היה לקבל רשיון עסק לאור חריגות בניה שביצעו התובעים, כי הנתבעת 1 ביצעה שיפוצים והשקעות בנכס ונאלצה למצוא מקום אחר, הפינוי היה בהסכמה, הובא קבלן שקיבל את מפתחות העסק מידי התובעים, ביצע תיקונים וצבע את המושכר לבקשת התובעים והמפתחות נמסרו לתובעים, ומוכחשים הנזקים הנטענים.

הנתבעת 1 מוסיפה כי מצבו של הפאב בהחזרתו היה טוב עשרות מונים מבקבלתו, לאחר שהנכס הוחזר לתובעים הם התקשו להשכירו והוא היה פרוץ לאורחים בלתי קרואים וכאשר הוחזר הוא היה במצב מעולה ומוכן להפעלה.

הנתבעת 1 הגישה תביעה שכנגד על נזקיה.

3.         הנתבעים 2 ו- 3 מאשרים כי חתמו על כתב הערבות אולם טוענים כי כתב הערבות לא נעשה להבטחת חיובי הנתבעת 1 אלא להבטחת חיובי הנתבע 4, אשר לבסוף לא שכר את הנכס ולפיכך יש לדחות את התביעה כנגדם.

4.         הנתבע 4 טוען כי הוא לא שכר את הנכס אלא היתה זו הנתבעת 1 והוא חתם בשמה, כי הוא לא חתם על כתב הערבות אשר התובעים טוענים כי חתם עליו, וכי אין עליו כל חבות, לא מכח ההסכם ולא מכח כל כתב ערבות, שכן הוא לא חתם עליו.

5.         לאחר שנשמעו הצדדים, נבחנו העדויות והמסמכים ונשקלו טענות הצדדים, באתי למסקנה כי השוכרת היחידה היא הנתבעת 1; כתב הערבות מחייב את הנתבעים 2 ו - 3; לא הוכח שהנתבע 4 חתום על כתב הערבות ולא הוכח כל מקור לחיובו; הנתבעת 1 היתה רשאית לעזוב את המושכר לאור הבעיה בהיתר אשר לא איפשרה קבלת רשיון עסק; לא הוכח מאיזו תקופה חשבונות החשמל והמים; לא הוכחו נזקים לנכס שנגרמו בעטיה של הנתבעת 1.

ביחס לתביעה שכנגד, הואיל והנתבעת 1 טוענת כי הנכס פונה בהסכמה, והואיל ולא מתקיימות הוראות סעיף 7.4 להסכם, אין הנתבעת 1 זכאית להשבת השקעותיה בנכס.

מכל האמור מסקנתי היא כי דין התביעה והתביעה שכנגד להידחות.

הנתבעת 1 בלבד הינה השוכרת

6.         הנתבע 4 מאשר כי היה בעל מניות יחיד בנתבעת 1 בעת הקמתה. על פי נספח ו' לתצהירו של התובע 4, הנתבעת 1 הוקמה בתאריך 11.10.2005. כתובתה הרשומה (נכון למועד הוצאת התדפיס - 27.7.2009) היא אצל הנתבע 4.

התובע 1 מעיד בתצהירו הראשון כי הצדדים חתמו על ההסכם ביום 2.10.05. (סעיף 7 לתצהירו).

גם התובע 4 מעיד כך בתצהירו (סעיף 7).

הנתבע 4 מעיד בתצהירו כי נפגש בפאב עם מר שימי אלטמן ועם הנתבע 1, ועולה כי מדובר בתאריך 2.10.2005 (סעיף 2 לתצהיר).

מר שימי אלטמן הינו אביו של הנתבע 3 ובעלה לשעבר של הנתבעת 2, ועולה כי הוא היה הרוח החיה מאחורי הכניסה למושכר והפעלתו כפאב.

7.         על פי תצהירו של הנתבע 4 הוא הקים את הנתבעת 1 בתאריך 11.10.2005 והיה בעל המניות היחיד בה, ומטרת הקמתה היתה ניהול פאב הברנש יחד עם מר שימי אלטמן אשר היה הבעלים של הפאב בפועל ומפעילו. מר שימי אלטמן התעקש להעביר את הפאב למרכז התיירות והוסכם להעביר את כל המניות בחברה לנתבע 3, בנו של מר שימי אלטמן, הוא בא לחתום על ההסכם לבקשתו של מר שימי אלטמן וזאת בשם החברה בלבד.